פסק-דין בתיק עת"א 45972-10-11

1.         המשיב 1 (להלן: "המשיב") מרצה תקופת מאסר שניה בת 7 וחצי שנים בגין עבירות של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה שבוצעה בדצמבר 2004 והחזקת אמל"ח בתקופה שבין שנת 2004 ועד סוף אוגוסט 2005.

2.         בשתי הזדמנויות קודמות דחתה ועדת השחרורים בכלא השרון (להלן: "הועדה") את בקשתו של המשיב לשחרור מוקדם ופעמיים אישר בית המשפט המחוזי את החלטת הועדה.

ביום 13.4.10 דחתה הועדה את הבקשה הראשונה לשחרור מוקדם תוך שהיא מסתמכת על מידע מודיעיני שהוצג בפניה המלמד על מסוכנותו של המשיב באם ישוחרר וכן קבעה הועדה כי תכנית רש"א שנבנתה לא יכולה לאיין את מסוכנותו.

3.         ביום 13.7.10, דחה בית משפט זה את עתירת המשיב כנגד החלטת הועדה תוך שהוא מפנה למידעים המודיעינים המלמדים על התנהגות שלילית ועל מסוכנות בהיותו שייך לארגון פשיעה וכן תוך שהוא מציין כי תכנית רש"א אינה חזות הכל ואין בה לאיין את מסוכנות המשיב.

4.         ביום 13.12.10, התקיים דיון חוזר בהחלטת הועדה, בסופו של הדיון, לאחר שבחנה הועדה שוב את תכנית רש"א והשינויים שנוספו בה  חזרה וקבעה כי המשיב אינו ראוי לשחרור וכי הוא מסוכן לביטחון הציבור.

5.         ביום 1.3.11, דחה בית משפט זה את עתירת המשיב כנגד החלטת הועדה תוך שהוא מפנה להתנהגותו האלימה של המשיב, היותו חלק מכנופיה עבריינית, מסוכנותו הצפויה באם ישתחרר על תנאי, מידעים שהוצגו המעלים חשש לפעילות פלילית באם ישוחרר כהמשך לפעילותו מתוך בית הסוהר.

עוד ציין בית משפט זה כי למרות רצונה של רש"א לטפל במשיב לאחר שחרורו על תנאי, אין בתכנית משום חזות הכל ואין בה כדי להצדיק את שחרורו של המשיב.

6.         ביום 26.10.11 התקיים דיון חוזר בפני הועדה ובסופו הורתה הועדה על שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו בתכנית רש"א.

בהחלטתה ציינה הועדה כי בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 (להלן: "החוק") על הועדה לקבוע באם האסיר ראוי לשחרור וכן באם שחרורו לא יפגע בביטחון הציבור.

באשר לתנאי הראשון, נקבע על ידי הועדה כי לאור כל הנתונים מוכנה הועדה להניח כי אכן המשיב הצליח לשכנע שהוא ראוי לשחרור, שכן חל שינוי בהתנהגותו.

באשר לתנאי השני, ששחרורו לא יפגע בביטחון הציבור, נקבע כי הדוח המודיעיני הינו בחלקו קשה, ואולם בשנתיים האחרונות לא נתקבל דוח שלילי אשר יכול להוות בסיס לדחיית בקשת המשיב לשחרור מוקדם.

עוד נקבע כי, לתכנית רש"א  יש ליתן משקל רב בהיותו גוף סטטוטורי המגיש תכניות שיקום המבוססות על ידי אנשי מקצוע. צוין כי התכנית מיום 14.8.11 כוללת פיקוח אלקטרוני, התכנית משתרעת על פני שנתיים מעבר לתקופת התנאי, מחלקת הרווחה בעירית מודיעין מוכנה לצרף את המשיב לקבוצת "שליטה בכעסים" וכן ההתרשמות הינה שהמשיב בחר דרך חדשה בנוגע לחזרתו בתשובה, נישואיו עם אישה חרדית ומגוריו העתידיים ביישוב דתי רחוק ממקום מגוריו כיום.

כפי שצוין לעיל בסופו של הדיון שוחרר המשיב.

7.         על החלטה זו מלין העותר ובאת כוחו טוענת כי לאור נתוני המשיב הוא אינו ראוי לשחרור מוקדם, שחרור כזה יסכן את שלום הציבור ועל כן החלטת הועדה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ושיקול הדעת הנתון בידה.

בהקשר זה, הפנתה ב"כ העותר למסוכנות הרבה הנלמדת מהעבירות בהן הורשע המשיב, מעברו הפלילי, מהמידעים המודיעיניים והתנהגותו בתקופת המאסר.

כמו כן, מפנה ב"כ העותר לכך שבמאסרו הקודם זכה המשיב לאמונה של הועדה כששוחרר שחרור מוקדם ושב לבצע עבירות חמורות בתוך זמן קצר.

באשר לתכנית  השיקום, נטען כי אין היא חזות הכל ויש לבדוק אותה לגופו של עניין. נטען כי המשיב הוכיח במעשיו ובהתנהגותו כי הוא מסוכן, לא יצא לחופשות, לא עבר הליך טיפולי משמעותי בזמן המאסר ועל כן לא נכון היה להורות על שחרורו.

8.         ב"כ המשיב סומך את ידיו על החלטת הועדה ומציין כי על מנת לקבל את העתירה, על העותר להוכיח שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות או שלא נשקלו שיקולים שהיה עליה לשקול.

בענייננו, נטען כי הועדה שקלה את כלל השיקולים והנתונים וכי חלו שני שינויים משמעותיים מאז ההחלטה האחרונה של הועדה. השינוי הראשון, הינו בתכנית רש"א שכללה תוספת של פיקוח אלקטרוני ואפשרות שילובו של המשיב בקבוצת "שליטה בכעסים" במחלקת הרווחה  בעירית מודיעין.